* * *
והם התחילו להילחם. כול הערפדים התנפלו על הזאב החום זהוב (ג'ייק). בלה וקלואי באו ולקחו אותי משם, ניסיתי להתנגד אבל הן היו חזקות ממני. "תנו לי להישאר אני רוצה להישאר! " צרחתי.
"בני אדם! למה אתם תמיד נמשכים לכול מני דברים מסוכנים!?" אמרה קלואי. "רגע...גם אתן...?" שאלתי. "נו דא!" אמרה בלה. "לאן ניקח אותה?" שאלה קלואי. "אני חושבת שכדי לקחת אותה לבית של ג'סטין אחרי הכול הוא ראש הלהקה" אמרה בלה. "נכון..."אמרה קלואי הן הניפו אותי ופתחו בריצה מסחררת. "נו באמת אוף עם בני האדם האלה!" נהמה קלואי. "מה קרה?" שאל ג'סטין. "היא התעלפה..."אמרה בלה. "תכניסו אותה הביתה ושימו אותה על המיטה" אמר ג'סטין.
התעוררתי ואז ג'סטין נעמד לידי. "נו זאב מה אני אגיד לך? היא שוב מתפקדת" אמר דרייק. "תודה דרייק אני שמח שאתה לא מהמוצצי דם האכזריים האלה" אמר ג'סטין. "אאו.." אמרתי, הראש שלי הסתחרר והכול כאב לי. "אל תקומי" אמר טיי והניח את ידו הקפואה על הראש שלי. צרחתי באימה. "א-אתה ע-ערפד" גמגמתי מבוהלת. "אני לא מאמין..." אמר טיי. "למה? לזה שהיא פוחדת מערפדים?" אמרה בלה. "כן! היא הייתה חברה של ערפד במשך שנתיים!" אמר טיי.
"אל תשכח שהערפד הזה איבד שליטה..." אמרה מנדי.
"א-אתם מתכוונים לסטיוארט?" שאלתי. "אלה למי?" אמרה קלואי בכעס. "ה-הוא היה פעם טוב?" שאלתי מתעלמת לגמרי מקלואי. "כן פעם הוא היה ואז הוא....."אמרה מנדי והשתתקה.
"ואז הוא הריח דם של בן אדם איבד שליטה ולקח שלוק" אמר דרייק בלי להזיז עפעף.
"כן הוא לא מצא את הכוח לעצור, הוא לא רצה לעצור הוא רצה עוד ועוד! " אמר טיי.
"וזה בערך הביא אותו למצב הזה, בייחוד עם הדם שלך...הוא מצמיא אפילו אותי, ואני נגמלתי מדם בני אדם." אמר דרייק.
;){kind=link}